<h1>בה"ג הלכ' יום טוב</h1>
<h2>דף יט:</h2>
והיכא דאיכא פירי דהוו מיקצו, דלא חזו לאכילה, כגון גרוגרות וצימוקין דאסיקינהו לייבושינהו ועדאן לא יבישו, אסיר למיכל מינהון בשבת וביום טוב, דתניא (ביצה כ"ו:) היה אוכל בתאינים והותיר והעלן לגג לעשות צימוקין, לא יאכל עד שיזמין, (שם מ':) ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה, בגרוגרות וצימוקים מודה. עז לחלבה ורחל לגזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא, פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון, דאמר רב נחמן (י"ט:) עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון, דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר, ורבי שמעון שארי, והלכתא כרבי שמעון, (קנ"ז.) דקיימא לן בכולה שבת הלכה כרבי שמעון במוקצה, לבר ממוקצה מחמת איסורו, ומאי ניהו, נר שהדליקו בה באותה שבת.
לעניין מוקצה מימר קאמרינן דעז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון, דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון דלית ליה מוקצה שרי, והלכה כרבי שמעון. וקאמרינן (ביצה מ':) דבגרוגרות וצימוקין אית ליה מוקצה לרבי שמעון. בהמה דאתיא מאפר ועילא בתוך התחום מערב יום טוב ולא הוה ידע בה, ומטאי לגבי ישראל ביום טוב, אי נמי אתאי בשביל גוים, דלאיסור תחומין ליכא למיחש דאמרינן (עירובין מ'.) הבא בשביל ישראל זה מותר לאכל ישראל אחר, וכל שכן הבא בשביל גוי, ולאיסור מוקצה הוא דאיכא למיחש, מי שארי רבי שמעון למישחטה ביום טוב או לא, מתנא תנן (ביצה מ'.) אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות, ואילו הן מדבריות ואילו הן בייתות, מדבריות, כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה, בייתות, כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום, רבי אומר אילו ואילו בייתות הן, ואילו הן מדבריות, כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ומקשינן מי אית ליה לרבי מוקצה והא בעא מיניה רבי שמעון מרבי פצעילי תמרה לרבי שמעון מהו, ואמר ליה אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקים בלבד, ומפרקינן, איבעית אימא לר' שמעון הני כגרוגרות וצימוקין דמיין, ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדילי לית לי מוקצה, לדלכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתות הן, ואמרי ליה רבנן לא, מדבריות הן. אנן השתא בהי לישנא עבדינן, איסורא דמוקצה דאוריתא, וכיון דאיכא חד לישנא לחומרא וחד לישנא לקולא עבדינן כי דלחומרא, או דילמא איסור מוקצה דרבנן הוא וכיון דקאמרינן חד לישנא דרבי לדבריהם דרבנן קאמר להו והוה ליה רבי ורבי שמעון לית להו מוקצה במדבריות, עבדינן כהאי לישנא דלקולא. ת"ש דאמר רבא (פסחים מ"ז:) בעי מיניה מרב חסדא שה הבא מאפר ושחטו תמיד ביום טוב מהו, ואמר לי (יחזקאל מ"ה, ט"ו) שה ולא הבכור, אחר ולא מן המעשר, מן הצאן ולא מן הפלגס, מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור, מכאן לערלה שבטלה במאתים, ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל, יכול אף לא יביא מן המוקצה, אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו, ואי ס"ד מוקצה דאוריתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר, אלא ש"מ דרבנן, וכיון דאיסור מוקצה דרבנן הוא וקאמרינן בתרי לישני חד אית להון לרבי ורבי שמעון מוקצה במדבריות וחד לית להון, עבדינן כהך לישנא דלקולא ושרי למישחט מדבריות, דקיימא לן כל היכא דאיכא תרי לישני ולא פסיקא הלכתא, בדאוריתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. פירוש יכול לא יביא אף מן המוקצה, כגון אוצר דלא אתחיל ביה דקאמרינן אין מתחילין באוצר תחילה.
<h2>דף מה.</h2>
מניחין נר על גבי אילן בשבת ואין מניחין נר על גבי אילן ביום טוב, מאי טעמא שבת מאיתמל קמתנח ליה, ולא אתי לאישתמושי במחובר, ביום טוב, כיון דשרי לדלוייה ותתוייה ולא בדיל, אתי לאישתמושי במחובר.
<h2>דף קלז:</h2>
[פסק] מנן דלא מיכסי כוליה פומיה, שרי לאורוקי מיניה ולאורוקי לגויה, מאי טעמא, לאו אוהלא הוא, אבל מנא דמיכסי כוליה פומיה, אסיר לאורוקי מניה ואסיר לאורוקי לגויה, משום דדמי למשמרת, ואע"ג דמיכסי מאיתמל, והני מילי בשבת, אבל ביום טוב, אי מיכסי ממעלי יומא טבא שרי לאורוקי מיניה ולאורוקי לגויה, ואי לא, אסיר.
<h2>דף קנז.</h2>
ואף על גב דבמוקצה הלכה כרבי שמעון דשארי, נולד אסיר, כגון מאנא דמיתבר ביומא טבא אסיר לאוקודיה ולמיפא ובשולי ביה דהוה ליה נולד, דדרש רבא (ביצה ל"ג.) אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד משום דקמתקנא מנא ביום טוב אסיר. ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין בו ביום טוב, לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב, דהוה ליה נולד ואסיר. וביצה דמיתיילדה ביום טוב אסיר למיכלה, ולא מיבעיא לאוכלה דהיא אסירה אלא אפילו לטלטולה נמי אסירה, דתנו רבנן (שם ג':) אחת ביצה שנולדה ביום טוב ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה, אבל כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר, וספיקה אסור, נתערבה באלף כולן אסורות.
והיכא דאיכא פירי דהוו מיקצו, דלא חזו לאכילה, כגון גרוגרות וצימוקין דאסיקינהו לייבושינהו ועדאן לא יבישו, אסיר למיכל מינהון בשבת וביום טוב, דתניא (ביצה כ"ו:) היה אוכל בתאינים והותיר והעלן לגג לעשות צימוקין, לא יאכל עד שיזמין, (שם מ':) ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה, בגרוגרות וצימוקים מודה. עז לחלבה ורחל לגזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא, פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון, דאמר רב נחמן (י"ט:) עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון, דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר, ורבי שמעון שארי, והלכתא כרבי שמעון, (קנ"ז.) דקיימא לן בכולה שבת הלכה כרבי שמעון במוקצה, לבר ממוקצה מחמת איסורו, ומאי ניהו, נר שהדליקו בה באותה שבת.
